רכיך

רַכִּיךְ, רַכִּיכָאm., רַכִּיכָא, רַכִּיכְתָּא f. (רְכַךְ) soft, tender, young. Targ. 1 Chr. 22:5. Targ. 2 Chr. 13:7. Targ. Prov. 25:15 Ms. (ed. רְכִיכְ׳). Targ. Y. Lev. 20:10 (ed. Vien. רְכִי׳); a. fr.Y.Kil.VII, beg.30d בהדין רַכִּיכָה in the case of soft stone, opp. צונמא (not צלמא); a. e.Pl. רַכִּיכִין, רַכִּיכַיָּא, רַכִּיכֵי; רַכִּיכָן, רַכִּיכָתָא. Targ. O. Gen. 33:13. Targ. 2 Sam. 23:6. Targ. Job 40:27; a. fr.Y.Sabb.VIII, 11b הין רַכִּיכֵיָּה (not רכיכה) the soft skins. Ib. אילין רכיכתא the soft bristles. Gen. R. s. 70 (to one translating Gen. 29:17) עינוהי דלאה הוור׳ Leahs eyes were tender (by nature), עינוהי דאמך הוור׳וכ׳ thy mothers eyes were tender, but rakkoth means, ‘had grown tender from weeping (v. Targ. Y. Gen. 50. c.); a. e.